מספיק שהלב יודע

by | Aug 23, 2016

“משפחה היא כמו שרשרת, היא כמו תיבת תהודה, היא בשר חי של רגשות ותחושות וכוונות. היא רשת מופלאה של קשרים, של אחריות הדדית ושל תמיכה”

הוא התקשר אלי נסער, חודש בערך לאחר חתימת ההסכם, וסיפר לי שאנשים סביבו משקפים לו שיצא פראייר. שויתר על יותר מדי, בקלות רבה מדי. “היא עכשיו תחגוג על חשבונך, יא גנוב, מה פתאום אתה משלם לה בכלל מזונות אם אתם בחזקה משותפת על הילדים?” – ככה אומרים לו כולם, משפחה וחברים כאחד.
“עכשיו לכי תסבירי להם את כל מה שהסברת לי,” הוא ממשיך, “את כל הסיבות הטובות שנתת לי מדוע ממש נכון לי עכשיו לגלות נדיבות לב, בניגוד מוחלט לאינסטינקט הטבעי ולקריזה שהיא מביאה לי, ואיך בסופו של דבר זה ישפר פלאים את איכות החיים של כולנו, שלי, שלה, ובעיקר של הקטנים שלנו…”
“אתה לא הראשון ובטח לא האחרון שאומר לי את זה”, עניתי לו….
מחשבותיי נדדו לחודש וחצי קודם לכן, כאשר ישבנו על שולחן הגישור איתם, לאחר סשן רווי דמעות, והוא הטיח בכולנו בכעס בדיוק את אותה השאלה: “למה בעצם אני בכלל צריך לשלם לה מזונות, אם אנחנו במשמורת משותפת וחולקים זמן שווה בטיפול בילדים?!”
הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו – ” הרי כל מה שתתן יגיע בסופו של דבר ישירות לילדים שלכם. אם תסגור עכשיו את ליבך אליה, כאילו סגרת את ליבך אליהם. אם תפתח אותו, פתחת אותו עבורם…”
“משפחה היא כמו שרשרת, היא כמו תיבת תהודה, היא בשר חי של רגשות ותחושות וכוונות. היא רשת מופלאה של קשרים, של אחריות הדדית ושל תמיכה. שים מול עיניך בכל רגע את המקסימים שלכם, שהבאתם יחד באהבה כה גדולה, וגם אם אתם נפרדים כעת, תמיד הילדים שלכם יחברו ביניכם, ויגשרו ביניכם. לעולם תשארו משפחה. כל תחושה שתשדר אתה לתוך תיבת התהודה הזו, תחזור אלייך מועצמת עשרות מונים. תחשוב שפע, תרגיש שפע, ותראה איך זה מהדהד, פועם בלב של הילדים שלך, ומשם חזרה אלייך…”
הוא הסתכל עליי כאילו נפלתי עליו מכוכב אחר.
“וחוץ מכל זה,” אמרתי לו, “אל תשכח גם שאתה מרויח פי שלוש ממנה.”
זה לקח עוד שני מפגשים עד שזה חילחל בשניהם. למרות כאב הפרידה, למרות תחושת הקרע במשפחה, שניהם פתאום הבינו. הבינו את האחדות שמעבר לפירוד, את עוצמת האחריות ההדדית, ואת גודל ההשפעה שתהיה להתנהגותם זה כלפי זו בשעת המבחן הקשה הזו, על הנפש הרכה של ילדיהם הקטנים.
“מאווירה של תחושת מצוקה, כעס וכיווץ חזק של הלב, הצלחתם להביא אותנו תוך חודש של מפגשים לגישה שונה לחלוטין, של שפע ושל נדיבות הדדית, ולעזור לנו להגיע להסדר שטוב לשנינו. ההוצאות אמנם גדלו, אבל למרות שאנחנו גרים בשני בתים, ולמרות כאב הפרידה, שנינו רואים עכשיו עין בעין, ומצליחים היטב לתפקד בסיטואציה החדשה. והכי חשוב, הילדים חווים הורים שלא שונאים זה את זו…” המשיך גידי בטלפון. “אבל איך לכל הרוחות אני מסביר את כל זה לחברים שלי?”
“אתה לא צריך להסביר להם”, אמרתי לו. “מספיק שהלב שלך יודע”.

Pin It on Pinterest

Share This